יום ראשון, 23 במרץ 2014

מיקרו מתפרות בקנדה

ידעתי שיש הרבה מיקרו מבשלות של בירה בקנדה, אבל הופתעתי לגלות שיש פה גם הרבה מיקרו מתפרות, שמיצרות כמות קטנה של פריטים ויש להן מעט מאוד חנויות, אם בכלל.

לא העלתי בדעתי שדבר כזה יכול להיות קיים כי לא נתקלתי בזה בישראל, וכי אני לא מבין איך זה יכול להיות כלכלי.

הפוסט הזה יהיה סקירה של מה שנתקלתי בו, לשימוש הציבור. מעניין למה בישראל אין דברים כאלה (או שיש אבל לא שמעתי על זה?)
אירועי סט פטריקס עברו בשלווה יחסית. שנה שלישית שאין ל-E חולצה ירוקה, והוא שודד מ- O

תחתוני גברים

לא ברור למה יש כזו כמות מפתיעה של יצרני תחתוני גברים בקנדה בכלל ובאיזור ונקובר בפרט. כנראה שגברברי צפון מערב אמריקה משקיעים בעצמם.
סנאים מלוכלכים: חדש מאוד במשחק. שיהיה להם בהצלחה. ממוקמים בונקובר.
החבילה שלי: בעיקר שילובי צבעים חלקים. ממוקמים בצפון ונקובר.
ערום: לא יודע איפה בקנדה בדיוק הם מיצרים, אבל הבעלים בונקובר.
Saxx: ממוקמים בונקובר. היחידים שלשם שלהם אין פירוש.
ביקרנו בוויסטלר - היה מזג אוויר לא מרהיב, אבל שלג מצויין

מצעים

מיטה: יש להם הדפסות יפות לציפות, אבל המחירים, אוי המחירים. ממוקמים בונקובר.

ביגוד

ארץ אבות: רוב הבגדים מיוצרים בונקובר, עבור החנות.
abaka: ביגוד מקנביס או במבוק. אי שם בקנדה. מאוד אהבתי את דוגמן הבית שלהם - בחור חמוד ונורמלי, התמונות לא עוברות תיקון פוטושופ. כמה ירוק מצידם.
האביב פורץ - המגנוליה ליד הבית מתחילה לפרוח

מגפיים

דייסון: חנות וייצרן בונקובר.

שרוכים ועוד

אוצרות גנובים: איפשהו בקולומביה הבריטית מייצרים שרוכים צבעוניים לימים אפורים. רעיון מאוד חמוד.

חולצה ששוחחרה לא תוחזר. מיצי.

סיכום

יש עוד כמה יצרנים גדולים יותר, עם מבחר פריטים רב ומספר חנויות ברחבי קנדה, אבל לא ציינתי אותם כי זה פחות מפתיע אותי. אני ממש סקרן להבין איך יצרן מצעי יוקרה סוגר פה את החודש, ולמה בישראל זה לא אפשרי.
קפה סביר בבית קפה לרוכבי אופניים
במעבר המשרד של E, שחל בסופ״ש הזה פינת הוויסקי וונדסדיי חוסלה

יום שבת, 22 במרץ 2014

הביקור בשוויץ ותרגום הציור

ברכות ואיחולים ליבול התינוקות הפוקד את חברינו - T ו- D בקומה ממעל, ו- L ו- N השוכנים בשוויץ - הלב מתרחב והשמחה גדולה.

וזו גם הזדמנות לספר אנקדוטה מהביקור שלנו בשוויץ. 

אז כפי שסופר - בדרכנו חזרה מישראל, עברנו ליומיים וחצי בשוויץ. L ו- N עברו מפרבר של שוויץ לכפר מנומנם וחמוד, עם נוף הרים אמיתי ומדרגות לחתולה. 


בהיות L בהריון מתקדם, לא תכננו ביקור פעלתני במיוחד, ושיאיו היו קולינריים ותרבותיים. ביקרנו בציריך במרקיה מובחרת, ובשוקולדיה מובחרת לא פחות. 


מעבר להיותה ציירת ומשוררת, L גם פעילה בקבוצות אמנים, וידידה טובה של העורכת הספרותית שלה הציגה ציורים בתערוכה בעיירה הסמוכה. על כן, לאחר ארוחת בוקר (שניה) נסענו לעיירה הציורית, ובעיר העתיקה שלה מצאנו את הגלריה - 4-5 קומות קטנות, האחת מעל השניה. חלק היצירות היו נגישות יותר, וחלק, אהמ, פחות. 
גם אמנות - קינוחים
ארוחת בוקר שניה

מצאו חן בעיני ציורי חתולים (הפתעה באמת) וגם ציור חמוד של מלאך מאחור, חושף אחוריים מלאכיים עלגלים, ובתור כנפיים השתמשה הציירת בכפות ידיים בצבע לבן. שאלתי אותה האם אלו כפות הידיים שלה, והיא צחקה ואמרה שכן, אבל זה לא הישבן שלה. 


הציורים של הציירת שבאנו לפגוש - חלקם היו יפים, חלקם ניסיוניים, כולם בטכניקה מאוד קלאסית, וברור שלי אין היום את היכולת לצייר כך. יתכן שעם לימודים וניסיון אצליח, אבל בטח לא היום. היא התרגשה מאוד שהגענו קבוצה של חמישה לכבודה, וקשקשנו איתה קצת, ופתאום היא אומרת - או! איזה יופי! שני ציורים שלי מבוססים על המסע שלי לישראל!


הראשון של פסל שראתה, נדמה לי ביפו העתיקה, והשני קלוז אפ של ידיים אוחזות ספר תפילה פתוח. האמת ששמתי לב אל הציור הזה (הוצג בגרם המדרגות), וגם שמתי לב שהכתוב בספר התפילה צוייר כקווים ולא כאותיות. שאלתי אותה על זה והיא אמרה שהיא צילמה את הפריים הזה, ומכיוון שלא ידעה מה כתוב, העדיפה ״לקשקש״ מאשר להעתיק אותיות שאין לה מושג מה אומרות - שכן הספר בעברית. 



המממ. לא במקרה התמונה שצילמה היתה נגישה באייפד שלה, אך ברזולוציה לא מאוד משביעת רצון. למרות זאת, הצלחנו לפענח שלוש מילים רצופות, ושלפנו את דוד גוגל. הדוד הביא תוצאות משביעות רצון, והתברר שלא טעיתי, ואחת המילים הראשונות היתה ״כליותי״ - כן כן  - הכליה שלי.  

האמת שאני כבר לא זוכר, יש שתי אפשרויות, שכן זה היה מתהילים, יתכן שזה פרק טז פסוק 7 והלאה: ״ז  אֲבָרֵךְ--אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר יְעָצָנִי;    אַף-לֵילוֹת, יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי.
ח  שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד:    כִּי מִימִינִי, בַּל-אֶמּוֹט.
ט  לָכֵן, שָׂמַח לִבִּי--וַיָּגֶל כְּבוֹדִי;    אַף-בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.״

או פרק כו פסוק 2 והלאה: ״ב  בְּחָנֵנִי יְהוָה וְנַסֵּנִי;    צרופה (צָרְפָה) כִלְיוֹתַי וְלִבִּי.
ג  כִּי-חַסְדְּךָ, לְנֶגֶד עֵינָי;    וְהִתְהַלַּכְתִּי, בַּאֲמִתֶּךָ.
ד  לֹא-יָשַׁבְתִּי, עִם-מְתֵי-שָׁוְא;    וְעִם נַעֲלָמִים, לֹא אָבוֹא.״

לא שאפשר לחשוד בי שאני מאמין בהשגחה עליונה כלשהי, אבל נראה שהמקריות, ה- synchronicity, במקרה הזה גדולה ומצחיקה - זה שהגענו לתערוכה ביום ההוא איפשר לנו לתרגם לציירת את הטקסט שלא ציירה, ובכך בא לציון גואל. 

נגיד. חיוך, השתחוות, מסך. 




יום ראשון, 2 במרץ 2014

ביקור שני בישראל - מס הכנסה

והיה כי בשנתו האחרונה בכנען עבד E ירח אחד ואין בלתו, אך גם הוציא לפועל נכסיו מהשנים לפניה, הושת עליו מעשר הגדול מכפי חוקתו, ויבקש E צדק בכנען על שקלי הכסף. 

פירוש קאסוטו: בשנה האחרונה בישראל, עבדתי חודש אחד, וגם מכרתי מניות שניתנו כחלק מהמשכורת (ועל כן מוסו כמשכורת), והמיסוי היה כאילו עבדתי כל השנה בשכר הזה, רציתי החזר מס, והסכום שחישבתי לא היה פעוט.

וישלח E כתובים מן הנכר אל היכלות הרשע ובהם בינה ודעת וכל הידוע וכל הרצוי וכל המצוי באשר למעשר ויגל ליבו כאשר נתבשר את דברם לאמור: הצדק עמך כאשר דרשת.

פירוש: אז אספתי את כל טפסי ה- 106, סיפור לא לגמרי טריוויאלי, כי כשמוכרים מניות צריך לדרוש מה״נאמן״ (החברה שהחזיקה עבורך את המניות ומעבירה לך את הכסף) טופס 106, וגם צריך דעת שהם גובים בשם המדינה את מקסימום מס ההכנסה האפשרי - כי הם לא יודעים כמה אתה מרוויח. מילאתי את טפסי החזרי המס, ושלחתי בדואר רשום מקנדה לישראל, למס הכנסה, לפקיד השומה. זמן קצר להפתיע לאחר מכן הגיע מכתב שאומר - אתה זכאי להחזר על סך (סכום מפתיע ולא מבוטל).

ויהי בוקר ויהי ערב שבוע ימים, ויצר ליבו של E אף יותר לשמע דברי ההיכלות החדשים לאמור: מאומה לא נשיב, ושאלות לרוב ותשובות אין.

ממש שבוע אחר כך מגיע מכתב נוסף, בדיוק אותו דיווח (שומה), שאומר - אתה זכאי להחזר על סך 0 (אפס!). אין הסבר. 

ויוציא E ימיו עד כלות ימות חג ומועד וישלח כתובים בשניה אל ההיכלות בבקשו תשובות ואף תיקון המעוות אך לבלי שוב לדברי הבלע. 

בדיוק הגיעו החגים, והיה לי ברור שאין עם מי לדבר עד אחרי החגים, וחיכיתי את 45 ימי העסקים שכתובים במכתב שלהם (שבתומם הם אמורים להחזיר כסף), ואז שלחתי שוב מכתב רשום, עם כל הפרטים, מבקש הסבר והחזר. 

ובבואם לכנען ככלות הימים, ויהי ביום ההוא, וילך E ויעל להר, ויכנס בשערי היכלות הרשע, נושא באמתחתו צדק וחזון ויזעיפו פניהם האחשדרפנים וסרן האחשדרפנים מפקדם אך לא תהי תקומה כאשר תבושש לבוא האחשדרפנית ויאמר הסרן אל E לדבר עמה ביום המחרת.

אם כך, בביקור בישראל, נאלצתי לסור למשרדי מס הכנסה בירושלים כדי להביא לסיומו את העניין לא פתור, כל המסמכים בידי, כמות משולשת של רגיעון בראשי (לא באמת), מוכן להתמודד עם הביורוקרטיה. כמובן שטלטלו אותי מפקיד לפקיד, עד שאמרו לי איפה החוליה שאני צריך. כמובן שכל הדלתות נעולות, חוץ מהדלת של המנהל. האחרון - אדם זעוף וקירח במעיל עור, נוהם על אדם שנמצא במשרדו. אחרי כחמש דקות יצא הנישום, וגייסתי את החוצפה הידועה, ונכנסתי לחדר המנהל והסברתי לו במה הדברים אמורים. הוא נהם גם עלי, בדק במחשב, הודיע לי שהם לא חייבים לי כלום ושאני יכול ללכת. הראיתי לו את הניירת, והוא אמר שאני צריך לדבר עם הפקידה ר׳. שמה מיד הזכיר לי דמות מגבעת חלפון, וזה לא סימן טובות. 
דלתה היתה נעולה, מה שגרם לו להתקשר אליה, והיא הסבירה לו בטלפון (בקול רם מאוד) שהאוטו שלה נתקע. נו, אולי עדיף שלא מצאתי אותה במשרד אחרי שהאוטו נתקע. המנהל נתן לי את הטלפון הישיר שלה (הפתעה!) ואמר להתקשר, וגם מתי. 

וידבר E אל האחשדרפנית בהגיע השעה ותשלח אותו מעליה בבושת פנים וידבר על ליבה ויפציר בה ותיאות לדבר ביום המחרת. וביום המחרת תעש הדבר כבאחרונה על שום שהשעה היתה וקהל נקהל במפתנה. ויאמר לה E בחלוף שבוע אחזור לארצות הנכר ועל כן הבה נדברה. ותיאות האחשדרפנית ותדבר אליו דברי בלע.

התקשרתי, בזמן הנכון, והפקידה ר׳ נפנפה אותי: ״אני מקבלת קאל (קהל), אני לא יכולה לדבר איתך עכשיו. תנסה מחר.״ אז התקשרתי מחר, ושוב היא אמרה בדיוק אותו דבר: ״אני מקבלת קהל עד אחת״. אז שאלתי - טוב, להתקשר באחת? מה פתאום, ענתה - באחת אני לא פה. אז מתי להתקשר, שאלתי. לא יודעת - ענתה - אולי אחרי סוף החודש. אבל אני פה רק שבוע, אני טס חזרה, מה לעשות? ״בסדר, מה התעודת-זהות?״ - מסרתי - ״אהה, אני חושבת שאני זוכרת... איפסנו לך את השומה.״
E: "סליחה?״
ר׳: ״כן, איפסנו לך את השומה. עבדת בינואר, ואז חזרת ועבדת בדצמבר. ומה באמצע?״
E: "לא לא, זה הכל הכנסות מפעם, ולא חזרתי בכלל, זה רק היה ביקור. אם תריצי טיפה קדימה את הדיווחים שאת רואה מביקורת הגבולות, תראי שגם יצאתי את הארץ שבועיים אחר כך״ - הסברתי את כל הסיפור. 
ר׳: ״אה, נכון. נו, ועל מה שעבדת בקנדה?״
E: "מה?״
ר׳: ״אני צריכה שתשלח לי דיווח על ההכנסות שלך בחו״ל.״ 

או. כאן חשדתי. 
ותקשה ליבה האחשדרפנית ותזעף ותאמר לו כל אשר לך ידעתי וכל אשר תעלים ותכחיד אספור יען כי שקר דיברת ולא תוסיף. ויחרד E ויפציר בה שנית ויאמר אמת דיברתי, מלוא מעשרותי ניתנו בניכר וכי יעלה רצון מלפניך ותראי כי כן. ותאמר לו אדברה עם סרן-האחשדרפנים, וכך עשתה.

E: "מה לשלוח לך בדיוק? לא מקבלים שם 106? מה את צריכה? T5 או T4?״ אמרתי בנאיביות.
ר׳: "אכל (הכל) אכל, שלח לי אכל.״ (החלפת האות ה באות א מובאת כלשונה)
E: "מה בדיוק לשלוח?״
ר׳: "שלח אכל! אל תדאג, יש לי כאן מי שיכול לבדוק שזה נכון,״ הוסיפה ברשעות ואיום מרומז.
E: "אני לא מבין, למה את לא יכולה להעביר אותי למחלקה שמבינים בזה ויוכלו לעזור לי?״
ר׳: ״אין, זה אני מחליטה.״ בדיעבד היא לא סיפרה את כל האמת, אבל לטובתה יאמר - היא אולי מרושעת, אבל לא טיפשה. הסיפור הדליק לה נורה אדומה, והיא עצרה את התהליך. אז עניין אותי:
E: ״טוב, אם כך - למה לא שלחתם לי משהו - שיגיד לי שיש כאן בעיה, שאני צריך לפנות אליכם? שזה הסיפור?״
ר׳: ״איפסנו לך את השומה, ידענו שתגיע אלינו. חוצמזה, איך בדיוק רצית שאשלח לך משהו, מאיפה יש לי את הכתובת שלך?״ - בשלב הזה כבר נהיה לי קצר במוח, והבנתי שעדיף לי לסתום את הפה הגדול שלי, אבל הטון שלה היה כל כך מתגרה, שלא עמדתי בפיתוי. 
E: ״אבל שלחתם לי מכתב!״
ר׳: ״אה, קיבלת קנס?״ היא שאלה בטון מתגרה של אח קטן. ממש!
E: ״לא! שלחתם לי שני מכתבים! האחד, אנחנו נחזיר לך, השני, לא נחזיר לך!!״
ר׳: ״אה, זה המחשב מוציא לבד כשעושים שומה.״
E: ״אז יש לך את הכתובת שלי?״
ר׳: ״טוב, אולי, אבל לא עושים את זה - לא שולחים במיוחד. תשמח שלא קנסנו אותך מיד
E: ״... ... ... !!!״
ר׳: ״אז אתה שולח לי אכל (הכל)?״
E: ״אני לא מבין - אני מבקש שתעשו שוב את השומה.״
ר׳: ״אבל עבדת בחו״ל בחודשים האלו?״
E: ״אולי.״ - טוב ברור שזה כבר היה לגמרי מאוחר מדי להיתמם, אבל שווה לנסות.
ר׳: ״אז אתה מתחכם איתי???״ מפלס הרשעות בטון שלה עלה בשתי דרגות והיא כבר לא היתה משועשעת ממני. 
E: ״לא, ממש לא, אבל אני לא תושב ישראל החל מפברואר של אותה שנה, ואני לא צריך לדווח לכם על הכנסותי בחו״ל!״ - שלפתי את הקלף המנצח. 
ר׳: ״לא. אולי אתה לא תושב לפי ביטוח לאומי, אבל אני מחליטה אם אתה תושב לצרכי מס.״ - כאמור, זו לא כל האמת, כך הסתבר מאוחר יותר. 
E: ״טוב, אז מה עושים עכשיו?״
ר׳: ״אני אדבר עם המנהל שלי, ואחזור אליך,״ ולקחה את מספר הטלפון שלי. 

ויגזור סרן-האחשדרפנים גזירה ותאמר האחשדרפנית ל-E את הגזירה אשר גזר ונורא היה חרון אפה. ויסור מעליה E וילך.

אז באופן מפתיע היא באמת חזרה אלי אחרי עשר דקות, אחרי שהתייעצה עם המנהל, ונתנה לי שתי ברירות: 
האחת - אני שולח לה אכל אכל אכל (הכל) על הכנסותי בחו״ל.
השניה - אני מצהיר שאני מסרב לדווח על ההכנסות בחו״ל. יתכן שיעשו לי שומה כלא-תושב, ״ובמקרה הזה, אני גם מורידה לך את הנקודות זיכוי וגם מבטלת את ההטבה של ההפרשה לפנסיה!״ אמרה, כולה מזרה אימים. היא נתנה לי מספר פקס ואמרה שהוא ישיר. 
ויבקש E עצת חרטומי אביו יען כי נפלאו דרכי האחשדרפנים ממנו ופחד גדול מילאהו. ויען החרטום ויספר לו כי רצון גדול עלה מלפניה בדברה אליו ויגדיל החרטום לעשות ויאמר לו הנה הדבר אשר תעשה על-פי התורה אשר אורה אותך, ועל-המשפט אשר-אומר לך תעשה לא תסור. ויעש כן.

יאוש גדול מילא אותי, והבנתי שצריך לבקש עזרה - הרמתי טלפון אל רואה החשבון של אבא, ודיברתי איתו בטלפון. הוא אמר שהוא לא חושב שהוא צריך לקחת את התיק משתי סיבות: האחת שהוא יצטרך להגיש הכל שוב, כי הוא לא יכול להסתמך על הבקשה הראשונה שלי, והשניה שזה נשמע לו כרגע מספיק פשוט שאין שום סיבה שיקח ממני כסף. בנוסף הוא אמר שעלי לדעת שקיבלתי שירות לעילא - לרוב הם לא נותנים לא מספרי טלפון ישירים, ולא פקס ישיר. עוד חשוב לדעת, שלא ר׳ מחליטה - היא יכולה להציע, אבל וועדה מעל הבוס שלה מחליטים לגבי תושבות לצורך מס. 
הוא יעץ לי לכתוב להם מכתב שמפרט כמה עבדתי ומתי, למה נראה שעבדתי עוד חודש בישראל, מתי בדיוק באתי לבקר וכמה ימים בדיוק הייתי בישראל ומחוצה לה ב-2012. לכתוב שאני כבר לא תושב, ולצרף את המסמך של ביטוח לאומי - זה יעזור ל״מבחן מרכז החיים״. גם לציין שכבר אין לנו דירה בישראל. הוא הסביר שתושבות לצורך מס נקבעת עבור כל השנה, ולכן גם על ינואר לא אקבל נקודות זיכוי, ואת דחיית המס שמקבלים כשמפרישים לפנסיה לא אקבל. לסיים את המכתב באמירה שלא ידעתי שצריך לבקש החזר כלא תושב, ולכן הגשתי את הבקשה הקודמת, ושאני מבקש לערוך לי את השומה מחדש כתושב חוץ, שכן כתושב קנדה שאינו תושב ישראל, עלי להצהיר על הכנסות בקנדה, ולהתמסות בישראל כתושב חוץ.
וכך עשיתי. פקס. לא יאומן, מיטב הטכנולוגיה של שנות השמונים. פחח - למעשה - המכשיר כזה משנת 1945!
והוא עוד הזהיר אותי, שאם אני מגיע למס הכנסה עצמם בכניסה מחתימים שהם קיבלו, או שאפשר לשלוח בדואר רשום, אבל אם שולחים בפקס - צריך להתקשר לוודא שקיבלו, כי הם עשויים לא לקבל. או להתעלם...
ויהי ערב ויהי בוקר וידבר E בפעם האחרונה אל האחשדרפנית וישאלה לאמור הגידי נא הראית את אשר שלחתי אליך ותען לו ראיתי אך הדבר אינו כאשר ציוויתך לאמור היני ממאן להגיד דבר מעותי בארץ נוכריה. ויענה לה E ויאמר לה כך הדבר אשר אוכל לעשות. ויפרדו דרכיהם ולא נדברו עוד וליבו כבד עד מאוד.

אז התקשרתי אליה, והייתי נחמד, כולי נופת צופים - רק לשאול אם היא קיבלה את הפקס. היא אמרה לי: ״כן, אבל זה לא מה שאמרתי לך לכתוב״. אמרתי לה - זה מה שאני יכול לתת לך. היא אמרה ״טוב, נראה מה נעשה איתך״, ונפרדתי ממנה, מקלל נמרצות את הטלפון. 
הייתי בטוח שר׳ הרשעה הנמרצת, שהצליחה להוציא אותי משלוותי בקפקאיות המשגעת שלה (בזמן קבלת קהל היא לא עונה לטלפון, אבל זה הזמן היחיד שהיא עונה לטלפון - שייכת לאירגון ששולח לי מכתבים אבל מיתממת שאין לה את הכתובת, רואה מתי נכנסתי לישראל, אבל מתעלמת מהיציאה, שבועיים אחר כך), מיד תקנוס אותי, תעשה צעדים לעיקול חשבונות הבנק או טוב מכך, תעשה לי צרות ביציאה מהארץ. 
ויסעו E ו- O מארץ מולדתם ויחנו בארץ הפרות השמנות, ויסעו משמה ויבואו אל ביתם אשר בארץ רחוקה. ויהי כעלות החמה ביום ההוא וירא E כי עשה טוב בעיני היכלות הרשע ונתקבל קורבנו ונתנו לו שקלי הכסף אשר לו וישמח מאוד.

אז הצלחנו לצאת מהארץ, ועצרנו בשוויץ ליומיים וחצי (ועל כך בפוסט אחר), ומשם חזרנו, עמוסי שוקולד, לונקובר, שם חיכתה מיצי ביללות נמרצות. קמנו בבוקר, והלום יעפת פתחתי את חשבון הבנק הישראלי כדי לסכם את ההוצאות בכרטיס האשראי, ולמרבה ההפתעה ראיתי הפקדה ממס הכנסה של 85% מהסכום שצויין בשומה הראשונה!
ניצחון!

באנו חושך לגרש!
שוויץ
כנראה שר׳ העבירה את הדברים מעלה, מעל לבוס שלה, ולמרות רשעותה האכזרית, הוועדה המסתורית החליטה שאני צודק, ושלשנת המס 2012 אני תושב חוץ. אכן הורידו לי את נקודות הזיכוי, ואת הזיכויים של ההפרשות לפנסיה, ולכן קיבלתי ״רק״ 85%, אבל הצדק לא רק נעשה כששילמו לי, אלא גם נראה - הנה הפוסט הזה. רק צריך לקוות שהם לא יחליטו שאני צריך לדווח על שנת 2013, אבל אם כן זה נורא פשוט. 
ונקובר