יום החולצות הוורודות

אתמול צויין כאן יום החולצות הוורודות. 

הרעיון הוא להביע תמיכה ביוזמה נגד בריונות (בעיקר בבתי-ספר), והסיפור מאחורי הקלעים הוא שלפני כמה שנים ילד בכיתה ט' בנובה-סקושיה הגיע לבית הספר עם חולצה וורודה. כמובן שכמה בריונים הציקו לו (אני לא מזלזל, אבל יתכן שזו היתה "רק" הצקה מילולית, ולא מה שבישראל היו קוראים לו ביריונות. זה רק לטובת קנדה לדעתי). 

כתגובה, שני בחורים בי"ב החליטו ליזום, לבשו חולצות וורודות בעצמם, וחילקו לכל הבנים בבית הספר חולצות וורודות (שאלת תם, מאיפה המימון, אבל לא משנה). הילד המוצק פרח בזכותם, מהבריונים לא נשמע עד היום הזה, והם קיבלו פרסום ותהילת עולם. 

Gloria Mundi

אז כדרך הדברים בצפון אמריקה, זה קיבל חסות ומסחור מסויים - לונדון דראגס אימצו את הפרוייקט, ובשבועות האחרונים מכרו חולצות וורודת ב- 9.99$ בלבד - כשההכנסות קודש לאירגונים לטובת ילדים מוכי גורל (לא בצחוק, אפשר לקרוא עוד באתר).

יש לומר שגם תחנת הרדיו שאנחנו שומעים עם השעון המעורר (101fm - תחנת הרוק של ונקובר) פימפמו את זה, ובכלל, בעיני לא צריך סיבה ללבוש חולצה וורודה. אז כמובן שלבשנו חולצות וורודות אתמול, ובאמת היה יוצא דופן לראות כמות כזו של בחורים במשרד (כולל חלק שנראים קצת מאצ'ואים [רק קצת, בכל זאת מהנדסי תוכנה]) לובשים חולצות וורודות, בשלל גוונים, החל מפוקסיה, דרך וורוד עתיק וכלה בשוקינג פינק.

אני לא יודע אם זה באמת משנה משהו שלובשים את זה במשרד (הרי ברגע שיוצאים מתלבשים במעיל, כי קר), אבל נניח שכן. 

הונקובר-גי'אנטס (עוד קבוצת הוקי) תומכים

לתשומת ליבך A, בנושא כפפות הסקי. אני מקווה שתפנימי לקראת הפעם הבאה. 

ראש השנה הסיני

עם או בלי קשר לזה שיש פה הרבה מאוד סינים, מרגישים היטב את הגעתו של ראש השנה הסיני, הרבה יותר מאשר, נאמר, את פורים. כמה שבועות לפני כבר מתחילים לראות כל מיני מחלקי עוגיות מזל עם פרסומות, יש ארועים בריצ'מונד, בעבודה אנשים אומרים זה לזה שנה טובה ובאחת החנויות בחורה בלבוש מסורתי נתנה לי מעטפה אדומה ובה מטבע משוקולד, והזמינה אותי למגדת העתידות שבאה לכבוד החג. אני משער שלכולם היא מנבאת שבעתיד שלהם היא רואה רכישה מוצלחה בהמון כסף שתסב להם אושר גדול.

אחת מגולות הכותרת של החג היא תהלוכה בצ'יינה טאון, שכמו תיירים טובים הלכנו לראות. למרות שהיה כתוב במקום אחד שהמצעד מתחיל בצהריים ובמקום אחר באחת, הוא התחיל באחת עשרה וחצי, כך שחלק ממנו החמצנו. היו המוני צופים והמוני צועדים, וזה הרגיש כמו להיות בחו"ל. המון סינים, בחנויות שילוט סיני, האדריכלות סינית, פנסי רחוב סיניים, ורק הפחים היו בעיצוב האהוב והמוכר.

נשות-דרקון מצוברחות. האמת שהן חייכו חוצמזה

מתחילה שנת הנחש

אני לא יודע מי עיצבו את הפחים בעיר, אבל אני יודע שהם עשו מעשה חכם. יש לכל פח מדף קטן שאפשר להניח עליו פחיות ובקבוקים שניתן לקבל עליהם החזר פיקדון, כך שחסרי הבית לא צריכים לחטט בתוך הפח אלא רק לאסוף בנוחות את הבקבוקים ולטפל בהחזרה שלהם. כולם מרוויחים מהסיפור, פרט ליגון שבעצם הקיום של חסרי הבית.

כמו שאתם מבינים, אין לי הרבה מה לומר על המצעד. היה צבעוני, ואני בטוח שאת רוב הרבדים לא הבנתי. אחרי שנגמר הלכנו למסעדה וגילינו למרבה ההתרגשות שראש העיר סועד איתנו. כמה עממי מצידו. זו לא היתה מסעדה מפונפנת, ככה שלא ציפינו לסלבריקה ברמה כזו. אכן היה טעים.

אחרי המצעד, מסתובבים בחצי ב'...

סופשבוע פרוע לרגל יום המשפחה

יש בבריטיש קולומביה חג חדש שהתווסף רק השנה. בפברואר יש סופשבוע ארוך לרגל יום המשפחה. זה סידור די מוזר שכל פרובינציה יכולה להחליט בעצמה על ימי החופש, אני מניח שיש לזה גבולות מסויימים, וזה גורם לי לתהות על האפשרות להחיל משהו כזה על ישראל, כך שבפרובינצית תל אביב יחגגו את חג הגאווה ובפרובינצית ירושלים חגים אחרים, ולפרובינציה הפלסטינית יהיה את חג הנכבה.

בצירוף מקרים קוסמי הגיע לבקר N, אז שכרנו רכב לכל הסופ"ש ופצחנו בבילויים.

יום שבת

סטיבסטון

איזור בריצ'מונד שהתחיל ככפר דייגים עד שהעיר בלעה אותו. היום יש שם טיילת, המון מסעדות, בתי קפה, חנויות צ'צ'קעס ושוק דגים. היה מפתיע לראות את סוגי הדגים שמכרו שם, כולל כריש קטן. לא היינו רעבים וגם אנחנו לא שוחרי דגים למאכל אז במקום זה הלכנו לבית קפה פלצני שהגיש קפה בסיפון (syphon), תהליך הכנה ארוך ומסובך שמוציא קפה חלש ובינוני, וגם היה שם הפוך שבעצם היה חלב חם עם ארומת קפה. למרות שהיה סגרירי וקר נהנינו מהנוף ומהליכה לאורך הטיילת. אנחנו מתכננים לחזור שוב עם חברינו מיטיבי הלסת.

פארק המלכה אליזבת

מעניין לראות איך מקומות מרהיבים בקיץ הם סתם מאוד יפים בחורף. למרבה הצער לא היתה ראות למרחקים, הירוק לא היה ירוק מאוד והפריחה לא היתה בעיצומה. אבל האויר נקי, הנוף מרהיב והגינה מטופחת. ניאלץ לחזור שוב כדי להשגיח שהאביב מגיע כמתוכנן.

יום ראשון

ניצלנו את זה שהיה מזג אויר מצויין ואוטו, וחזרנו למקומות יפים שאנחנו כבר מכירים.

דיפ קוב

בדיפ-קוב יש בית קפה עם קפה גרוע, אך עוגות מפתיעות לטובה
Honey Doughnuts and Goodies

גשר לין

מדגרת הסלמון

סכר קליבלנד

The Lions

מפרץ הפרסה

פארק הצוק הלבן

פארק המגדלור

יום שני

לרגל החג היה חצי מחיר בוויסלר, ו N כבר נסע, אז קמנו באישון בוקר ונסענו שעתיים לוויסלר יחד עם S ו- B. הצלחנו לעלות להר ולהתחיל את הגלישה בתשע.

לנסוע חזרה לקח שעתיים וחצי, ובסך הכל זה די מעייף, אבל היה כיף ובפסגה היתה שמש נפלאה ותענוג לגלוש. לרדת חזרה דרך ענן סמיך וללא ראות היה חויה אלטרנטיבית משהו, אבל גם את זה צלחנו בהנאה.

מראש הקרחון בבלאק-קומב - מכאן זה 10 ק"מ מסלול

יורדים אל תוך הענן

לא חויות מרתקות שמצדיקות הרבה מלל, אבל בתכל'ס בשביל דברים כאלה באנו לפה.

מקצועות שיש בקנדה - שליית עץ טבוע

מישהו בעבודה סיפר שמכר שלו מצא אגם באזור די נטוש והוא גילה שיש שם עצים שטבעו בו מהתקופה שהיו גודעים אותם ומשיטים אותם בנהר לנמל. הוא בדק את העצים וגילה שהם מסוג מייפל עין ציפור, עץ נדיר ויקר, וכשהוא שקוע הוא אפילו עוד יותר יקר.

מייפל עין ציפור

זו פעם ראשונה שאני שומע על עצים שקועים, ומסתבר שיש פה הרבה כאלה. הבחור קיבל זיכיון שלייה, שכולל הרבה הגבלות שנועדו להגן על המאזן האקולוגי באיזור. כיוון שהבחור לא חמדן, הוא שולה במשך שבועיים בחודשיים יחד עם צוות שעוזר לו, ואפילו לא מגיע לכמות המכסימלית המותרת לו. אין לעצים האלה שוק גדול, אבל הם עולים הון, אז הוא חי טוב ויש לו בית גדול וכל מה שהוא צריך, והוא היחיד שיכול לשלות מהאגם הזה.

זה לא תהליך פשוט - הוא שט בסירה עם סונאר וכשהוא מוצא עץ הוא מסמן ואז חוזר עם ציוד צלילה בבוץ, קושר אליהם בלונים ומציף אותם, מייבש ומנקה ואז מטיס לאנשהו כי אין כביש גישה לאיזור. אז זה לא סיפור פשוט, אבל לפחות יש לו שישה שבועות להתאושש, ובחורף לא עובדים, וכששואלים אותו מה הוא עושה למחייתו הוא יכול לומר שהוא שולה גזעים. עכשיו אתם יודעים איפה נמצא הכסף הגדול. וככה נראה המשרד שלו: