טיול קניות בארה"ב הסמוכה

בקושי התחלנו לבדוק את אפשרויות הקניות כאן, אבל הציעו לנו לבוא ליום טיול/קניות בארה"ב, וכמובן שלהצעה שכזו לא אומרים לא. 

בדיעבד, לא לגמרי ברור אם זה משתלם כלכלית, אבל היה נחמד בכל אופן.

לקחנו רכב שכור בבאדג'ט ממש ליד הבית (ל-T יש כל מיני הנחות והטבות שם דרך כרטיס האשראי, וכשנתחיל לעבוד גם אנחנו נעשה כזה) - וקיבלנו אפגרייד למאזדה 5, כך שהיה מקום ל4 מבוגרים ומלאאאא קניות :)

מעבר הגבול הרגיל (Blane) נוטה להיות עמוס בתורים בסופשים (הרבה קנדים חוצים ליום קניות), אז נסענו למעבר Sumas שנמצא סמוך ל-Abbotsford, כשעה נסיעה. שם אכן התור היה קצר, אבל נאלצנו, אחרי התור למכוניות, להיכנס לאימייגריישן האמריקאי, כי לO ולי לא היו פתקי הקרטון הקדושים של האמריקאים. אז חיכינו שם עוד קצת בתור (לא נורא). הפקיד שקיבל את המסמכים כשישבנו באוטו היה תקיף ורשע, אבל הפקיד שנתן לנו את הקרטונים היה חייכן ואף התבדח(!), וכמובן שהכינונו מראש 6$ לראש תשלום על הקרטון. 

משם היה צריך לנסוע חזרה לכביש 5, לכיוון Bellingham - גם סיפור של כשעה. כלומר, במקום לבלות בתור בגבול בילינו בנסיעה, אבל לא הרווחנו זמן. פעם הבאה, עכשיו כשיש לנו את הקרטונים, כנראה יותר מהר לעבור בבליין. 

לקח חשוב: כשעוברים בסומאס, לשים לב טוב טוב למהירות, כי יש שם שוטר משופם ששמח לקנוס את הנהג ב-150$ על נסיעה ב50 כשמותר 35 (מיילים לשעה; לפחות בקנדה משתמשים בשיטה הנורמלית, אבל ארה"ב, כארה"ב, ע"ע שנורקסים למי שמכיר).

נסענו דרומה עד לאאוטלט המפורסם של טולאליפ (יש לא קטנים ממנו צפונה משם) - כדי לפגוש לא.בוקר (שהפכה לא. צהריים) מכרים-רחוקים של T בiHop - ואריאציה משמינה של בית הפנקייק - ארוחת בוקר/אומלט עם הפתעות, וערימה נאה של פנקייקים לקינוח. וכמובן "קפה" עם רי-פיל.

פאשלה - שכחתי לצלם.

שם קנינו חול נורמלי למיצי (בניגוד לחול האורגני שמצאנו בחנות הפלצנית ליד הבית - עובד הרבה פחות טוב, וגם היא מחווה דיעה בנושא) בחנות חיות גדולה כמו רמי לוי, ועשינו קניות בקוסקו האמריקאי, שהוא - כידוע - זול הרבה יותר מהקנדי (מה גם שהמס במדינת וושינגטון נמוך משמעותית מאשר בBC).

הרכש החשוב מקוסקו ארה"ב, חוץ מעוד ערימות מזון וקפה, הוא רומבה זולה - זה רובוט קטן ששואב אבק ואמור גם לנקות בלטות. זה נחמד, צריך לנקות פחות עם זה מאשר בלי - בעיקר את השטיחים, אבל זה לא מושלם.

מיצי משגיחה על רומבה, ממרחק בטוח. שעות של הנאה! לפחות היא (עוד לא) מנסה לחבל

ולהמשך מסע הקניות: מכיוון שהארונות כאן מגיעים (כמעט) בלי מדפים, והרבה מקום לתלייה, נכנסנו להום-דיפו לרכוש מדפים. ביציאה שועשענו מזה שמוכרים שם כספת לרובים.
כמו שאמרו בסטאר-גייט יוניברס:

Greer: (Standing in front of a electronics store named "Draxxon Electronics," he sighs heavily) What kind of city doesn't have a gun store?

Volker: Maybe they're Canadian.

לכל מי ששואל למה לא ארה"ב, זו אחת הסיבות.

תחי הזכות לשאת נשק?

ו(סוף סוף!) הגענו לאאוטלט של חנויות הבגדים. היתה חוויה מעט מתסכלת, כי הבגדים שבסייל הם בד"כ במידות אקסטרא אקסטרא לארג'! אחת הסיבות שאני אוהב לקנות בגדים בארה"ב היא ששם אני מידה מדיום :)

לשותפינו למסע הקניות (האמת שshopping spree מתאר את זה יותר טוב) - T ו D יש טעם מובהק בבגדים, ועלינו לשמוח על כך. לקחו אותנו לחנות של Kenneth Cole כדי למצוא נעליים שלא מביך לנעול לראיון. מצד שני, הן גם צריכות להיות משהו שאנחנו נסכים לנעול לא רק לחתונות. ההוראות הברורות של D היו: שלא יראה כמו נעלי התעמלות! וכמובן הרוב המכריע של מה שהסכמתי לנעול נפל בקטגוריה הזו. אז מקנת' קול יצאנו ללא כלום.
בסוף מצאתי נעליים סבירות בRockport - פשרה בין מה שצריך (נעלי אדונים) לבין מה שאני לא מוכן לוותר עליו (סוליית גומי...) - שחורות, עמידות בגשם, לא משמימות מדי, ונוחות מספיק.
לO לא מצאנו שם נעליים - הוא במידה שאין להם באאוטלט כמעט בכלל.

משימה שניה היתה למצוא מעילים מספיק אופנתיים, שלא יהיה מביך להיראות בהם. עד כה היינו עם מעילי הסקי או מעילי הפוך, אבל קצת צחקו עלינו, כי לא מספיק קר לפוך. אמא שלי קוראת לזה מעילי-סטודנטים (ראו תמונה בפוסט עתידי): מעיל צמר שחור ארוך, וחם יחסית, עמיד בגשם לא חזק, ונראה מספיק מכובד.
אז מצאנו כמה כאלו באאוטלט, אבל רובם היו במידה XXXXXXXXL וצפונה. הבודדים שכן היו רשמית במידה הנכונה, היו בדיוק ארוכים בשרוול או צפופים בכתף. בקיצור - גם זה לא היה זה.

מכיוון שלא היתה לנו רשימת קנית ביגוד משמעותית, התקפלנו מטולאליפ, ונסענו שעה צפונה, לטריידר ג'וז. אלכוהול אסור להביא בחזרה לקנדה אחרי פחות מ24 שעות, אבל כן הצטיידנו במיני תופינים ואגוזים (לכבוד טו בשבט כמעט) ושאר ירקות (ליטרלי):

טריידר ג'וז. למצולמים אין קשר לכתבה

לפני ארוחת ערב, עצרנו בעוד שופינג מול, ושם סיירנו בMacy's, מכל המקומות. מצאנו שם מדף של מעילי-צמר ראויים בקלירנס! רב האושר! מצאתי לעצמי מעיל הולם, וגם צעיף אדום בוהק. לO לא נמצא שם מזור :(

לסיום אכלנו בפוד-קורט של השופינג מול הזה, היה להם מונגוליאן-גריל נחמד, ממש לא נורא יחסית לפאסט-פוד.

שיחק לנו המזל בדרך חזרה - והתור בגבול חזרה (הפעם הלכנו לבליין, בלי להתחכם) היה קצר וממש לא נורא.


עייפים אך מרוצים חזרנו הביתה בערב, ומילאנו את ארון הגודיז בכל טוב:

תמונה חוזרת מפוסט קודם. עמכם הסליחה.

פינת הדברים שצריך להתרגל: טוב, האמת - קל להתרגל, וגם כיף - ריפיל לשתיה!