לעת הגיעה של מיצי לגבורות, ולכבוד המרפסת שיש לנו, והיא בקומת קרקע (בערך), החלטנו שצריך להביא את מיצי אחר כבוד לוטרינרית ולהשתיל לה צ׳יפ. למיצי, לא לוטרינרית.
 |
| מיצי מרקדת בפרחי הדובדבן שנופלים מהעץ |
בהיותה חיה קטנה, עדינה ושוחרת טוב, הוטרינרית זכרה אותה, והמליצה לנו על
״חולצת הרעם״ - פטנט שאמור להרגיע כלבים וחתולים, ואמור לפעול על אותו עיקרון שבגללו תינוקות אוהבים להיות עטופים היטב.
 |
| אגב חתולי-הרעם, אני העדפתי את במבלבי בתור חיפושית |
אני הייתי סקפטי. דמיינתי את האושר הגלום בלנסות להלביש את מיצי בחולצת הרעם, ובברקים שיכו אותי תוך כדי.
למרות זאת רכשנו, ופעלנו על פי ההוראות - להניח את זה עליה בכיף. אחרי שהיא מתרגלת לרכוס את ה״רצועה״ שמתלבשת מסביב לצוואר, אחרי שהיא מתרגלת גם לזה, לסגור את הרצועות שמתלבשות מסביב לבטן.
הרגליים הקדמיות נשארות חופשיות, אבל החולצה מפעילה לחץ קל על הכתפיים, וזה גורם לחלק מהכלבים והחתולים להיות רגועים.
אז מיצי שיתפה פעולה באופן מפתיע, ולקח לה קצת זמן להתרגל: היא הלכה קצת ברוורס, וגם נשענה על הקירות כשהלכה, אבל התרגלה.
בבוקר האירוע הלבשנו אותה, והכנסנו אותה לכלוב, בתעלול הנודע: פתח הכלוב כלפי מעלה, חתול עם ראש כלפי מטה. שמנו את הכלוב בעגלה שרתומה לאופניים ורכבנו אל הוטרינרית. כתונת משוגעים או לא, מיצי החרידה את העוברים והשבים ביללות ״מוכרים אותי לעבדות! הושיעו נא! פח יקוש!״ רמות מאוד.
 |
| מיצי מתיידדת עם הכלבה של השכנים. זה עדיין דרך רשת, קשה לדעת מה יהיה כשתיפגשנה |
הוטרינרית אמרה שאמנם היינו יכולים לרכוס את רצועות הבטן קצת יותר הדוק, והיא היתה קצת יותר רגועה, אבל סה״כ עבר בשלום - כולל חיסון כלבת, והשתלת צ׳יפ. למרבה המזל לא חייבים לשים כאן לחתולים קולר (אבל צ׳יפ כן), כך שמלחמה אחת נחסכה מאיתנו, ובכלל אנחנו מקווים שמיצי לא תשוטט ברחוב (הגישה לרחוב לא קלה, אפילו לחתול), אלא תסתפק במרפסות שלנו ושל שכנינו.
