תחושה של סוף. למרות שזה היום התשיעי מאז יצאנו את ונקובר, בניגוד לטיולים ארוכים בעבר, לא כל כך עצרנו לנוח, וכן היה עומס מסויים. קמנו בבוקר, וקצה ההר הציץ מבעד לעננים. החלטנו שלא נשרוף את רוב היום על טיפוס ביער, עד לפסגה, אלא נתעצל וניקח את הרכבל שעולה להר מעל ג'אספר, הוא הר Whistlers, לא לבלבל עם אתר הסקי Whistler.
היום היה אביך מאוד, והיו לא מעט עננים, והמצלמה ניסתה להתמודד עם זה באומץ.
 |
| Mt. Robson |
הדרך אל פסגתו של הר השורקים קלה מאוד, אם כי היינו כבר דיי עייפים.
 |
| ג'אספר פרושה לפנינו כמו על המפה |
כדאי להגיע מוקדם בבוקר לרכבל. לנו לא היה תור. כשירדנו, היה תור ועוד איך.
Sunbow!
בהמשך היום נסענו לטייל בגבעות הקירחות, שמעל אגם מאליגן. הדרך לשם מרהיבה, ואיך שהגענו ירד מבול. התחבאנו מתחת לשילוט, וכשנגמר הגשם הימרנו שיהיה בסדר, וטיפסנו. היה בסדר. יותר מזה, היה מרהיב.
טיול סיום מאוד מוצלח!
חזרה בג'אספר, נהנינו מחיות הבר.
וגם ממבשלת הבירה המקומית.
המסעדה מיום קודם היתה יותר טובה, אבל כאן שתינו בירה בכוסות של ליטר (אחרי הטעימות, שאיפשרו לכל אחד לבחור את מה שהוא אוהב) - וזה עזר מאוד לטעם האוכל. היה לא רע בכלל, רק המסעדה של אתמול יותר מוצלחת.
למחרת בבוקר נכנסנו לאוטו אחרי ארוחת בוקר צפון אמריקאית מושחתת, והתחלנו במנסע. עברנו דרך הר רובסון - כלומר, עצרנו עם האוטו למרגלותיו והצטלמנו. ראינו את מקורות נהר הפרייז'ר (נחל קטן היורד מן ההרים). אכלנו צהריים ב- Dairy Queen בשומקום, והצלחנו להגיע לונקובר בסופו של סוף שבוע הגאווה, כדי לראות את מעבר החציה הצבעוני (שאת תמונתו פרסמנו בפוסט אחר בבלוג).
לסיכום - הטיול ברוקיז אכן ענה על הציפיות: הרים, שמש, גשם, רוח, ברד, דובים, צבאים, מה לא.
